תבונה או היסטריה

 

 

תבונה או היסטריה

הפיתוי לחרף את הממשל בקהיר ידרדר אותנו אף יותר במדרון החלקלק. ההיסטריה לצעדי ארדואן רק שיחקה לידיו. זה הזמן לתבונה

דני נוה | 14/9/2011 14:14  

ספר מרתק על "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, החלטות בתנאי משבר", נכתב על ידי פרופ' הרסגור ז"ל וד"ר אהוד פוקס, שלא שיערו שפרק סוער נוסף ייכתב ממש בימים אלה. זו דרמה שנרשמת מדי שעה. היו בה כבר לא מעט רגעים היסטריים, אבל עדיין לא מאוחר להובילה כפרק מרשים של תבונה היסטורית.

"הגיבורים", כמו בכל הפרקים הקודמים, הם המנהיגים בקהיר, באנקרה, ברמאללה ובטהרן, אבל מה שצריך להעסיק אותנו במיוחד זו ההתנהלות בירושלים. אירועים סוערים שאיש אינו יודע להיכן יובילו מתרחשים קודם כל במצרים.

האם פניהם למשטר בהשפעתם הדומיננטית של "האחים המוסלמים", או שיד הכוחות "החילוניים" תהיה על העליונה? האם שנאת ישראל תיהפך למכנה המשותף של הכוחות הפוליטיים במצרים שאחרי שלטון המועצה הצבאית, או שהריסון בשל האינטרס המצרי הרחב יגבר על יצר השנאה? דבר אחד ברור: התלהמות ותגובות היסטריות בצד הישראלי חייבות להיעלם לחלוטין.

הפיתוי של פוליטיקאים להגיב בתקיפות, לחרף את הממשל בקהיר או לחלק לו ציונים ידרדר אותנו עוד יותר במדרון החלקלק וישמש כשמן רותח על מדורות התעמולה של הכוחות הפוליטיים הקיצוניים בקהיר.

ארדואן מחפש קטטה

הממשלה חייבת למצוא כל דרך לחזק את ערוצי ההידברות השקטה עם השלטון בקהיר. היעדר שליח אישי מטעמו של ראש הממשלה, שיהיה מקובל גם על טנטאווי, לקיום ערוץ תקשורת ישיר, שקט ופתוח בין המנהיגים, הוא מדאיג ביותר.

ההדלפה על כך שטנטאווי לא ענה לברק ולנתניהו במשך ליל שבת, לא פחות משפגעה במצרים, פגעה במנהיגות שלנו והציגה אותה כחלשה ותלויה בישועתו של אובמה. ראש הממשלה חייב לכפות על כל המערכת הממשלתית את אותו קו מרוסן ומאופק שהביע הוא עצמו לאחר האירוע.

תבונה היסטורית נדרשת גם ביחסינו עם טורקיה. אם אכן התרסק הסיכום עם אנקרה בשל התעקשות על ניסוחי התנצלות, זה היה רגע היסטרי. ארדואן מחפש קטטה. הגישה העוינת שלו היא חלק מאסטרטגיה רחבה. דווקא בשל כך ולנוכח הצלחתנו בוועדת פאלמר, היינו צריכים לגלות נדיבות מילולית ודיפלומטית, שהייתה מונעת ולו זמנית את התגובה הטורקית החריפה.

אם לא די בכך, יצאה מישראל גם תגובה היסטרית לצעדיו של ארדואן, שרק שיחקה לידיו של ראש ממשלת טורקיה.

ישראל עם יוזמה מדינית תיהנה מכוח דיפלומטי חזק

אסור לשכוח שהאיום הגדול ביותר על ישראל, האסטרטגי-גרעיני והטקטי-טרוריסטי, היה ונותר זה שבטהרן, לא באנקרה. אחמדינג'אד אולי אינו מאושר מהתחזקות מעמדו של ארדואן במרחב המוסלמי-ערבי, אבל הוא יכול לצהול על כך שארצות הברית וישראל עסוקות בחזית המדינית עם טורקיה ונאלצות לכבות שריפות ענק בקהיר ובאנקרה.

אויבינו הגדולים יהיו גם המרוויחים מהיוזמה הפלסטינית באו"ם. אני לא מהמשוכנעים שהסדר קבע עם אבו מאזן הוא בהישג יד, אבל הנעת תהליך מדיני משמעותי הייתה ואולי, אולי, עדיין אפשרית.

ישראל עם יוזמה מדינית, נועזת ויצירתית, תיהנה מכוח דיפלומטי חזק פי כמה מול תהליכים חדצדדיים של הפלסטינים, לנוכח הקצנה בקהיר ובאנקרה, ובעיקר מול שליט איראני מטורף שמאיים למחוק אותנו מהמפה.

ישראל שנהנית ממטרייה תדמיתית חיובית יותר תיהנה גם ממרחב ביטחוני-צבאי רחב יותר מול צעדי התוקפנות הננקטים כלפיה. זה בדיוק מה שיקבע אם לפנינו פרק של תבונה היסטורית או של מציאות היסטרית.  

הכותב שימש כשר הבריאות והוא יו"ר קרן ההשקעות Agate