מקור ראשון

על ההיסטורי כאישי וקסם אישי / אביבה זרקה

ספרו האחרון של פרופ' הרסגור מספר סיפורי מלחמות וקרבות וכולל דיון בקבלת ההחלטות של מנהיגים, מנפוליאון ועד אהוד ברק. קסם ההיסטוריון מתגבר על האנליזה של המדען

רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, מיכאל הרסגור ואהוד פוקס; דביר, 2010, 37 עמ'

פרופ' מיכאל הרסגור אהב כידוע היסטוריה. הוא מוכר לכל אוהבי התחום מתוכנית הרדיו הוותיקה "שעה היסטורית" בגלי צה"ל, ולמרבה הצער נפטר לאחרונה והוא בן 87.

עד כדי כך אהב הרסגור היסטוריה, עד שבמבוא לספרו "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים", לפני שהוא פונה לתאר בספר רגעים היסטוריים בתולדות העולם, הוא מתאחד איתה ומסמיך בין אירוע בחייו לבין רגע אחד מן הרגעים ההיסטוריים הללו.

הרסגור מספר לנו כיצד במהומות הסטודנטים שהתחוללו בפאריס בשנת 1968, בהיותו סטודנט להיסטוריה ב"סורבון" השוקד על כתיבת עבודת דוקטורט על ימי המלוכה בצרפת, מנע מהמון זועם בגופו ממש לזרוק את עצמות הקרדינל רישליה אל מימי נהר הסיין. עוד הוא מספר לנו בגאווה כי קיבל לימים צלצול טלפון מפתיע משגרירות צרפת בישראל, ושגריר צרפת שבצידו השני של הקו הודה לו במילים חמות על תרומתו להצלת ערכי המורשת הצרפתית. הוא שאמרנו, הרסגור כל כך הזדהה עם ההיסטוריה, עד שהפך עצמו לגיבור לרגע בסיפור אחד מני רבים שהיא מספרת לנו. גם אם במרוצת סיפור זה שכחנו לרגע מיהו גיבורו האמיתי – הקרדינל רישליה, אדם ריכוזי ורב מעללים שהשליט את מרותו על מלכות צרפת במאה השבע עשרה, ובעיני לא מעטים אדם לא נחמד בכלל.

הרסגור היה מאמין גדול בתפיסה שההיסטוריה היא סיפור אחרי הכול, וסיפור מרתק על אודות המין האנושי. רצף של אירועים שממילא נשזרים ומתערבלים זה בזה לכדי מסכת אחת קולחת, ובה האישי הוא היסטורי, וההיסטורי הוא אישי, אישי מאוד. כי איך נוכל לפרש אחרת את דבריו כי נפוליאון העמיד לעצמו מטרה להפוך לאיש גדול כי היה אחרי הכול אדם קטן קומה, או שסטלין היה אדם כה אלים גם בגלל חיידק בעל אופי שכזה שהסתתר בגופו ועשה בו שמות מעת לעת.

דא עקא, הרצון של הרסגור לחבב עלינו את סיפור ההיסטוריה היה כדרכו כה רב, עד שהוא גרם לו בספרו האחרון לא פעם לרדת מעט נמוך בתיאוריו הצבעוניים. כך, למד הקורא בספר שראש ממשלת צרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה היה "פודל" (עמ' 149); שאת ראש ממשלת יפן בתקופה זו, יוסוקה מטסואוקה, אפשר פשוט לכנות "יוסקה" (עמ' 236);  שהגרמנים איגפו את הרוסים באומן, זו של רבי נחמן ואריה דרעי (עמ' 266); ושלסטלין הייתה עוזרת איכרה שהיתה מוכנה לעשות עבורו "הכול" (עמ' 272).

אך מאחר שהיה פרופסור להיסטוריה, ומן המופלאים שיש, הרגיש מן הסתם הרסגור צורך לשוות לספרו אופי של שיעור היסטוריה. הווה אומר: להדגיש בפנינו מה למדנו מהפרק/השיעור, ואיזה לקח עשויה ללמדנו גם הפעם ההיסטוריה. לצורך כך הסתייע הרסגור בד"ר אוהד פוקס, מומחה ל"תורת קבלת ההחלטות", שחבר אליו כמחבר שותף של הספר. נאמן לתפיסתו כי ההיסטוריה היא סיפור, הרסגור מציג בו שורת רגעים היסטוריים שחוללו תפנית בסיפור ההיסטוריה, ואותם הוא בוחן דרך פריזמת תורת קבלת ההחלטות.

תורת קבלת ההחלטות אומרת בקצרה כך: החלטה נכונה בזמן אמת הינה החלטה שאינה פזיזה ונמהרת, והחלטה טובה היא החלטה שנבחנת בדיעבד. מה שלא מבטיח לנו שהחלטה פזיזה ונמהרת, או אולי רבת סיכונים, לא תוכיח עצמה במבחן הזמן כהחלטה טובה, כפי שניווכח בהמשך.

הספר מחולק לשמונה פרקים. כל פרק מתאר קרב כלשהו או מלחמה כלשהי. החל מימי נפוליאון בונפרטה ב-1806, עבור לימי מלחמת העולם השנייה, וכלה במבצע "עופרת יצוקה" ב-2010. לכן, בחברותא אחת יחד עם סטלין, נפוליאון בונפרט וביסמרק מתנוססת גם קריקטורה של אהוד ברק בחזית הספר.

בסוף כל פרק, משנסקר הקרב או האירוע, נבחן תהליך קבלת ההחלטות של המנהיג שעמד במרכזו. ואם ההיסטוריה היא סיפור, אזי ארבעת הפרקים הראשונים בספר מצליחים להישזר זה בזה למסכת אחת, לתהליך היסטורי שהוא אישי לא במעט באותה מידה שהוא יצרי. הדברים אמורים במאבק ההיסטורי בן מאות השנים בין צרפת לבין גרמניה. ראשיתו בימי נפוליאון שחיסל את הצבא הפרוסי ב-1806, דרך ביסמרק, שהשיב מצידו בהשפלה והכריז על הקיסרות הגרמנית החדשה ב-1871 ב"אולם המראות" בוורסאי, עבור בנס הצרפתי על המארן במלחמת העולם הראשונה, שבעקבותיו נכפה על גרמניה הסכם כניעה, ובוורסאי (השפלה, כבר אמרנו), וכלה בסיבוב האחרון של הדו-קרב בין שתי המדינות, עם כיבוש צרפת על ידי היטלר בימי מלחמת העולם השנייה.

הפרק המעניין מכול בספר הוא זה שעוסק בקרב על מוסקבה, קרב שניטש בין ברית המועצות לבין גרמניה בין השנים 1941 ל-1942 ושהכריע במידה רבה את גורל האנושות כולה. שני המחברים בוחנים בפרק את תהליך קבלת החלטות של סטלין. עם סופו אנו למדים שדווקא החלטתו רבת הסיכונים של מנהיג רודני ומהיר חמה זה שלא לסגת ממוסקבה, אף שהגרמנים כבר היו בשערי הבירה הרוסית, וכן לערטל בסיכון רב את חזית המזרח הרחוק מול יפן – היא היא שהובילה לניצחון ברית המועצות, ובסופו של דבר להצלת העולם המערבי כולו מאימת גרמניה הנאצית. כך שבמקרה זה, דומה שתורת קבלת ההחלטות איננה מוכיחה את יעילותה במיוחד. הרושם המתגנב אל הלב הוא שהשימוש בה נועד בעצם לרסן במשהו את שטף הפטפטת החביב של הרסגור תוך קיבוע שטף זה במסגרת אנליטית. אמנם אנליזה שאיננה נכונה תמיד, שמבקשת להעמיד רציו מול קסם אישי, כפי שהיה בשפע להרסגור, ונמצאת כשידה על התחתונה.

מסקנה נוספת היא שההיסטוריה אינה נשלטת בהכרח על ידי ההיגיון, ושכל ניסיון להטיל בה ממד כזה אחריתו ב"מצעד האיוולת" – ספר היסטורי ידוע אחר שכתבה ההיסטוריונית ברברה טוכמן, וסיפור מרתק בפני עצמו, עצוב ומצחיק, על איוולתם של כמה ממנהיגי סיפור תולדות חיינו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח באדר א' תשע"א, 4.3.2011